כרמינה בוראנה - Carmina Burana
Loading..

כתיבת מאמר ותסריט: ד"ר רון וידברג, עריכת וידאו: ניר קדם

    “עת לעינוגים” (מס’ 179) מתוך כרמינה בוראנה (Carmina burana)

    1. הספר כרמינה בוראנה

    ספר שירים (Carmina) ממחוז בויירן (Burana). הספר נתגלה בשנת 1803 בספרייה של מנזר בנדיקט-בויירן (Benediktbeuern) שבדרום בוואריה. זהו ספר מפואר מן המאה ה-13, המכיל 264 שירים שמקורם נע בין המאה ה-11 והמאה ה-13. השפה לרוב לטינית, אך לעיתים גם גרמנית וצרפתית של ימי הביניים.

    השירים מוגדרים כ שירי גוליארד (Goliard songs). שירי גוליארד - נכתבו על ידי ה גוליארדים. אלה היו אנשים צעירים ומשכילים בעיקר מגרמניה וצרפת, אך גם בחלקים אחרים של אירופה: חלקם היה סטודנטים וחלקם היו כמרים צעירים ופרחי כהונה שסטו מדרך הכנסייה ומרדו בסדר החברתי. אורח חייהם היה של זמרים נודדים , תוך פריקת עול הדת והמסורת וחיי מתירנות ונהנתנות. שיריהם ביקרו את הכנסייה. בניגוד לשירי ה טרובדורים המעודנים, המביעים אהבה אצילית לגבירה, האהבה מתוארת אצלם בדרך כלל באופן פיזי וארצי.

    שירי הספר כרמינה בוראנה הם שירי אהבה, יין , ביקורת ועקיצות רבות כלפי הממסד הדתי ואפילו לעבר האפיפיור. השירים איכותיים מאד, וניכר בהם הרקע המשכיל של מחבריהם. השירים מגלים בקיאות בדת הנוצרית וכן בפילוסופיה ובמיתולוגיה של העולם העתיק. הספר כולל גם שירים רציניים וכן שני מחזות-מוסר דתיים (מחזות נוספים נתלשו מן הספר ואבדו). גם העיצוב הגרפי מרשים: הכתב הגותי והציורים האמנותיים.

    גילוי הכרמינה בוראנה היה חלק מן ההתעוררות הלאומית הגרמנית במאה ה-19. הכרך הועבר לספרייה הלאומית במינכן (בירת בוואריה) ושימש למחקר. כמו כן השירים יצאו לאור גם בקבצים חדשים, בין השאר על ידי יעקב גרים (Jacob Grimm, 1785-1863). הכרמינה בוראנה מופיעה בשלמותה באתר השיתופי IMSLP בכתובת: http://imslp.org/wiki/Codex_buranus_(Anonymous)

    להיבטים הלאומיים של ה”כרמינה בוראנה” יש קשר גם ליצירתו של המלחין הגרמני קארל אורף (1895-1982) כרמינה בוראנה (1936).

    2. המוזיקה של הכרמינה בוראנה – פיענוח התווים.

    השירים בספר נועדו לשירה (בפי הגוליארדים ). המנגינות ברובן הועברו ונלמדו בעל-פה.

    על גבי חלק מן השירים מופיעים סימני תווים בשיטת ה נוימות. הנוימות, שמשו בידי הנזירים לסימון נעימות התפילה. נוכחותן ב”כרמינה בוראנה” מצביעה על כך שהכותבים באו מן הממסד הכנסייתי וסיגלו לעצמם את הרישום של הנזירים.

    במאה ה-13 הנויימות היו כבר שיטת תיווי מיושנת. התיווי המדוייק יותר של גווידו ד’ארצו כבר היה בשימוש. בנוימות אין קווי חמשה ואין סימני קצב. לכן קשה מאד לשחזר מהן את המנגינה המדוייקת.

    החוקרים נעזרים לשם כך בידע מוזיקולוגי על סגנונות התקופה ועל משמעותם של הסימנים השונים. הם משווים את הטקסטים של ה כרמינה בוראנה לאוספים אחרים (המינזינגרים), שבהם התיווי היה כבר מתקדם ומדויק יותר. החוקרים גם משווים את הנוימות האלה למוזיקה דתית שכבר פוענחה בקתדרלות ובמנזרים. כמו כן, החוקרים הסתייעו בכך ששירים רבים כתובים על משקל מנגינות שהיו כבר ידועות ואף כתובות. חלקן של מנגינות אלה היה מנגינות מחול. המשקל המוזיקלי היה תלוי במשקל שבו המילים נכתבו.

    שיר מס’ 179 בכרמינה בוראנה: עת לעינוגים **Tempus est locundum ** נוסח עברי – ד”ר רון וידברג

    עֵת לָעִנּוּגִים, הוּא Tempus est iocundum,
    קֵץ לַבְּתוּלִים, o virgines,
    בּוֹאוּ נְּתְהוֹלֵלָה modo congaudete
    אַתֶּם הַבַּחוּרִים, vos iuvenes.
    פִּזְמוֹן: הוֹ, הוֹ, Refrain: Oh - oh,
    כָּל כֻּלִּי פְּרִיחָה, totus floreo,
    בְּתוּלוֹת אַהַבְתִּי, iam amore virginali
    אֶכְלֶה בַּלֶּהָבָה, totus ardeo,
    חֲדָשָׁה אַהֲבָתִי הִיא, novus, novus amor est,
    בָּהּ מוֹתִי אֶמְצָא. quo pereo.
    כֹּה יִמְתַּק קוֹלוֹ, Cantat Philomena
    שֶׁל הַזָּמִיר הַשָּׁר, Sic dulciter
    מַנְגִּינָתוֹ נִשְׁמַעַת, Et modulans auditor
    וְנִשְׁמָּתִי תִּבְעַר. Ontus caleo.
    הוֹ, הוֹ... Oh - oh,
    פֶּרַח הִיא בֵּין נְעָרוֹת, Flos est puellarum,
    לָהּ נִשְׁמָּתִי תִּכְלֶה, Quam diligo,
    שׁוֹשַׁנָּה בֵּין שׁוֹשַׁנִים, Et rosa rsarum.
    וּבָהּ אֲנִי חוֹזֶה. Quam sepe video
    הוֹ, הוֹ... Oh – oh…
    לִבִּי מְנַתֵּר הוּא Mea me comfortat
    כַּאֲשֶׁר הִיא מַבְטִיחָה, promissio,
    חַוְורוּ כְּסִיד פַּנַּי, mea me deportat
    כַּאֲשֶׁר הִיא מַכְחִישָׁה. negatio.
    הוֹ, הוֹ... Oh, oh…..
    אָץ אֲנִי וּמְשַׂחֵק Mea mecum ludit
    בְּחֶדְוָּת הַבְּתוּלִים, virginitas,
    נִתְקַע אֲנִי בְּלִי נוֹעַ, mea me detrudit
    כְּאֶחָד הַסְּכָלִים. simplicitas.
    הוֹ, הוֹ... Oh, oh…
    עֲמֹד הַזְּמַן מִלֶּכֶת, Sile, Philomena,
    לְאַט לְךָ, זְמִירִי, pro tempore!
    עֲלֵה נָא שִׁיר נוֹשָׁן, Surge, cantilena,
    מִמַּעֲמַקֵּי לִבִּי. De pectore!
    הוֹ, הוֹ... Oh, oh…
    לָעֵת בֹּא הַחֹרֶף, Tempore brumali
    אֲנַחְנוּ סַבְלָנִים, vir patiens,
    בְּבוֹא הָאָבִיב - animo vernali
    הִנְנוּ תָּאַוְתָּנִים. lasciviens.
    הוֹ, הוֹ... Oh, oh…
    בּוֹאִי נָא גְּבִרְתִּי Veni, domicella,
    בְּשִׂמְחָה, בְּרֹן, cum gaudio;
    בּוֹאִי יָפָתִי, veni, veni, pulchra,
    הַיְּשֵׁר לַאֲבַדּוֹן. iam pereo.
    הוֹ, הוֹ... Oh, oh…

    להלן הדף מן הספר שבו מופיע השיר:

    הבית הראשון והפזמון מסומנים בנוימות ואילו בשאר השיר הנעימה חוזרת. המילים “פזמון” Refrein, מסומנות באדום לאחר ה”הו, הו,” אבל יתכן מאד שזוהי תוספת מאוחרת. ברור שהפזמון מתחיל ב”הו, הו” שכן המילים חוזרות על עצמן החל ממקום זה.

    המשקל השירי של עת תענוגות מורה בבירור על משקל זוגי, ולא משולש. החוקרים משערים שהמוזיקה של הגוליארדים היתה סילאבית (הברה על כל צליל) ושמחה באופייה. לפנינו הנוסח כפי שהוא מופיע באחד הפענוחים של השיר.

    דרכי ביצוע השיר

    האנסמבלים המתמחים במוזיקה של ימי הביניים נוהגים למלודיה זו גם כלי נגינה, להקדים את השירה במבוא קצר, וגם בקטעי ביניים המנוגנים בין הבתים. ביצועים אלה מתבססים על הידוע לנו אודות הביצוע של המוזיקה החילונית בימי הביניים. צרוף כלי הנגינה מתועד באמצעות כלים ששרדו מאותה התקופה, וכן באמצעות ציורים ותיאורים מילוליים. לא ידוע באם יש להכפיל את המנגינה באמצעות הכלים, או להוסיף קול נגדי , או ללוות בסגנון האורגנום הכנסייתי.

    להלן ביצוע נוסף של השיר “עת לעינוגים” המופיע ברשת. עמדו על הדומה והשונה בין ביצוע זה ובין הביצוע המופיע באנתולוגיה.

    https://www.youtube.com/watch?v=CepnLOIFgiE

    כרמינה בוראנה מאת קארל אורף

    המלחין הגרמני קארל אורף (Orff, 1895-1982) היה יליד בוואריה. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה (1914-1918), שבה גרמניה הובסה, והחל בפעילותו כמלחין וכאיש חינוך מוזיקלי לאחר המלחמה. הוא גם הרבה לעבד מוזיקת עם גרמנית.

    היצירה כרמינה בוראנה מכילה 24 שירים מתוך האוסף (בנוסח מינכן, 1843) וכוללת הלחנות מקוריות של אורף לטקסטים מן הספר. אורף הושפע רבות מחידושיו של סטרווינסקי בתחום הקצב, ומן האופן שבו סטרווינסקי שילב מוטיבים כמו-עממיים ביצירותיו (כגון הבלט “פולחן האביב”, 1913). סגנונו מבוסס על מוטיבים קצרים ופשוטים, המושפעים מן המחקר על המוזיקה של ימי הביניים. אלמנטים אלה ניכרים גם בהלחנת עת לעינוגים על ידי אורף.

    אורף כינה את היצירה בשם קנטטה נופית (scenic cantata). נדגיש שוב שכל השירים הולחנו מחדש ואין ביצירה כל עיבוד למלודיות המפוענחות מן הספר. הבכורה היתה בפרנקפורט 1937 (תחת השלטון הנאצי) וזכתה באופן מיידי לתשואות והערכה. היצירה תאמה את רוח הלאומנות בשל בחירתו של אורף במילים העתיקות של הכרמינה בוראנה.

    עת לעינוגים. הוא הקטע מס’ 22 בכרמינה בוראנה מאת אורף. השיר והוא כתוב למקהלה, מקהלת נערים, בריטון סולו ותזמורת. הסרטון שלפניכם מביא תמצית-פסנתר של תפקיד התזמורת.

    לקטע הפתיחה של היצירה יש משקל גדול בהצלחתה. זהו פורטונה שולטת בעולם , Fortuna imperatrix mundh הידוע גם בשם O fortuna. “ פורטונה” בוצעה בין השאר על ידי להקות רוק מובילות (The Doors), ומופיעה בסרטים רבים ואף בפרסומות. פשטותה של הנעימה והמקצב המצמית סימלו בעיני רבים את התגלמותה של הרוח הנאצית, אם כי יש לציין שהזדהותו של אורף עם הנאצים מהווה עד היום עניין שנוי במחלוקת.

    ציור מתוך ה”כרמינה בוראנה” המוקדש לפורטונה, אלת המזל והגורל (בעריכה במינכן 1843 הוא הפך לדף השער של הספר). במרכז הציור - הגלגל של פורטונה. על ארבע הדמויות כתוב (בכיוון השעון): “אני שולט” , “שלטתי”, “לשלטוני בא הקץ”, “אשלוט”. השיר “פורטונה” מופיע עם תיווי – בשיטת הנוימות. המלחין קרל אורף כתב את פרק הפתיחה של יצירתו “כרמינה בוראנה” על פי הטקסט הזה.

    .